| |
|
 |
| אשפה - המהפכה מתחילה בבית |
|
| אנדרו ניסקר הצליח לשכנע משפחה שלמה לשמור על כל הזבל שלה למשך שלושה חודשים. ואז עשה מזה סרט. רז גודלניק צפה, הקיא, הפנים ופגש את הבמאי לראיון. וכן, כבר יש סרט המשך |
|
|
|
|
|
 |
אנדרו רבקין, כתב הניו יורק טיימס לענייני סביבה, אמר היום בהרצאה מרתקת שנשא באוניברסיטת דלאוור כי אחת הבעיות בהתמודדות עם בעיית ההתחממות הגלובלית היא שלא רואים אותה. להבדיל, לדוגמא, מהערפיח מעל שמי לוס אנג'לס שרואים וקשה להתעלם ממנו. אותו ההיגיון נכון גם לגבי אשפה.
כמה מאיתנו חושבים מה קורה לאשפה אחרי שהיא נאספת מהמיכל מתחת לבית? כמה אשפה אנחנו מייצרים (תשובה בסוף הכתבה)? מה ההשלכות הסביבתיות שלה? אני מניח שמעטים וכאמור מסיבה מאד טריוויאלית
– מה שלא רואים פחות מטריד.
הבמאי הקנדי, אנדרו ניסקר, החליט לבדוק מה קורה כשאי אפשר לטאטא את הלכלוך מתחת לשטיח והאשפה נשארת בבית.
הוא רתם לעזרתו את משפחת מקדונלד, שהתנדבה להשתתף בניסוי של שלושה חודשים בהם הם לא זורקים את האשפה, אלא שומרים אותה בבית (מלבד אשפה אורגנית, שמסיבות תברואתיות פונתה לאחר ששקלו אותה) ולומדים על הקשר שבין אורח החיים שלהם והאשפה שהם מייצרים. התוצאה של הניסוי המעניין הזה היא סרט של ניסקר בשם 'אשפה – המהפכה מתחילה בבית'
הסרט לא רק מלווה את משפחת מקדונלד במהלך שלושת החודשים של הניסוי, אלא גם מנסה לבדוק מה קורה עם האשפה אחרי שמפנים אותה – לאן היא מגיעה, מה ההשלכות הסביבתיות והחברתיות שלה ומה אפשר לעשות כדי לצמצם את ההשפעות הללו.
הסרט העצמאי של ניסקר יצא לפני שלושה חודשים וכבר הצליח לקבל תשומת לב תקשורתית מרובה, למרות שהוא לא מופץ באופן מסחרי. לאחר שצפיתי בו לפני כחודש החלטתי שזה הזמן לא רק לצמצם את כמות האשפה שלי, אלא גם לראיין את הבמאי ולשמחתי ניסקר נענה להזמנה והרי הראיון לפניכם.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
 |
|
 |
|
צעד קטן לאדם...
|
|
|
 |
|
|
|
מהיכן קיבלת את ההשראה לסרט?
בשנת 2002 הייתה שביתה של מפני האשפה וכשהלכתי בפארק בין ערמות של אשפה, שהצטברו שם התחלתי לחשוב על כל האשפה שאנחנו מייצרים. התחלתי לתהות מה היה קורה אם מפני האשפה היו מפסיקים לאסוף את האשפה שלי. האם זה ישפיע על הרגלי הצריכה שלי?
וכך, במקום לחשוף את עצמי לשביתת פינוי אשפה כפויה, מצאתי קורבנות אחרים מרצון (משפחת מקדונלד), שהיו מוכנים לעשות את הניסוי - להשאיר את האשפה שלהם בבית למשך שלושה חודשים.
חשבתי, שאם אוכל לתעד את התהליך ולשתף בו את הקהל הרחב, יהיו אנשים נוספים שיתחילו לחשוב על ההשפעות הסביבתיות של אורח החיים שלהם. הסרט, צריך לציין הוא לא רק על אשפה, אלא גם על כל הפסולת שמשק בית ממוצע יוצר בפעולות כמו נהיגה, ניקיון, אכילה וכו'.
מה היה הדבר שהכי הפתיע אותך במהלך עשיית הסרט בכל מה שקשור לאשפה ולהשפעות הסביבתיות שלה?
בעיקר הבנתי שאנחנו מייצרים הרבה יותר אשפה ממה שאנחנו חושבים שאנחנו מייצרים וכמה קל להפחית את כמויות האשפה הללו.
כל אחד יכול לעשות בקרה של הפסולת בבית שלו ולשאול 'מה אני יכול לעשות לשנות בכדי ליצור פחות פסולת?'. כשאני מנקה את הבית, האם אני יכול להפטר מהחומרים הכימיקלים ולהשתמש ביותר חומרים טבעיים? כשאני קונה טייק אוויי, האם אני יכול להביא מיכל למזון מהבית? האם אני יכול לשתות מי ברז במקום מים מינרלים מבקבוק? כשאני קונה מכונית חדשה, האם היא יכולה להיות בעלת צריכת דלק טובה יותר, או אפילו האם אני צריך בכלל מכונית?
אתה לא מפחד שאם אתה מתרכז בהשפעות הסביבתיות של אנשים פרטיים, אתה נותן לחברות ולממשלות לגיטימציה להמשיך בשלהם? האם לא צריך קודם כל לדרוש מחברות וממשלות לעשות שינויים בגלל הכוח שלהם להשפיע באופן משמעותי?
אני אומר – צריך לעשות את שני הדברים. תדרוש, אבל תוביל על ידי מתן דוגמא. הדרך היחידה לשנות את התנהגותן של ממשלות וחברות, קטנות כגדולות, היא על ידי הפעלת לחץ מלמטה.
לשנות ולהשפיע על ידי הצבעה בקלפי ובאמצעות הארנק. לממשלות וגם לעסקים לא תהיה ברירה, אלא להשתנות. הדבר הכי חשוב להבין הוא שיש לך כח להשפיע. קח את זה כאתגר אישי ותשתדל להנות תוך כדי עריכת השינויים שחשובים לך.
ראיתי ראיון שלך ל''פוקס ניוז'', שבו אתה מסביר שהסרט לא מנסה לגרום לאנשים לנטוש את דרך החיים המודרנית, אלא מבקש מאנשים לבחון את אורח החיים שלהם ולהתחיל לחשוב אחרת על דברים. אתה חושב שבאמת אפשר להשיג שינויים של ממש מעשיית צעדים קטנים, כמו להפסיק להשתמש בשקיות פלסטיק לדוגמא? אתה לא חושב שאנחנו זקוקים לשינויים יותר רדיקליים?
שינויים רדיקליים הם דבר נחמד אבל לא ריאלי. צריך לעשות דברים בהדרגה בכדי להשיג תוצאות חיוביות. בדיוק כפי שכותרת הסרט שלי 'המהפכה מתחילה בבית' אומרת וכפי שאני מראה בסרט – עשיית צעדים קטנים בבית תיצור בסופו של דבר שינוי מהותי.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
השראה להמונים
|
|
|
|
|
|
|
איך הסרט שינה את משפחת מקדונלד? הם עדיין חברים טובים שלך?
כן, הם חברים טובים והם גם נפטרו מאחד מה-SUV שהיה להם, הפסיקו לשתות מים מבקבוקים, הפסיקו להשתמש במוצרי ניקוי שיש בהם כימיקלים והם הרבה יותר מודעים להשפעות הסביבתיות של אורח חייהם. צעדים קטנים שבמשך שנה אחת מצטברים לחיסכון גדול בהשפעה על הסביבה.
אתה מעוניין בכך שהסרט יהיה יותר מעוד סרט ויביא לשינוי. לשם כך, אתה מפיץ אותו בדרך שיווקית שונה מהמקובל, שמשלבת אלמנטים של רשת חברתית להפצת הסרט. איך זה עובד עד כה? כמה אנשים כבר צפו בסרט והאם יש לך דוגמאות להשראה שהוא כבר נתן לאנשים לערוך שינויים בחייהם?
מאז שהסרט יצא, לפני כשלושה חודשים בערך, למעלה מ- 70 קהילות הקרינו אותו ברחבי העולם, 20,000 איש נכנסו לאתר הסרט. עד כה מכרנו למעלה מ-1,000 עותקים באתר ובהקרנות מקומיות בלמעלה ממאה בתי ספר, אוניברסיטאות וקולג'ים. הסרט גם צפוי להשתתף בפסטיבל הסרטים Hot Doc ב-2008.
אנחנו אכן לא רוצים שאנשים רק יראו את הסרט ותו לא. אנחנו רוצים להמריץ את הקהל לפעולה וגם לראות אותו מצטרף לקהילה הוירטואלית שלנו ועוזר לנו להפיץ את הסרט על ידי אירוח מסיבת הקרנה.
הנה כמה דוגמאות לדרכים בהם הסרט כבר הספיק לתת השראה לקהל שצפה בו:
Tappening – זו תנועה, שהחליטה לעשות סוף למים שנמכרים בבקבוקים חד פעמיים. היא קיבלה השראה מהסרט ועד היום הם מכרו עשרות אלפי בקבוקי מים לשימוש רב פעמי.
קבוצה של תלמידים בבית ספר תיכון שבו היתה הקרנה של הסרט לוחצת עכשיו על הקפיטריה שלהם להפסיק את השימוש בצלחות חד פעמיות.
Fleming College ערך ביקורת לכמויות כוסות הקפה החד פעמיות שנזרקות לאשפה במטרה להפחית את הכמויות הללו בעקבות הסרט.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
המהפכה הגיעה והיא כאן להישאר
|
|
|
|
|
|
|
מה לדעתך היא 'טביעת רגל אשפתית' (garbage footprint) שמתקבלת על הדעת למשפחה כמו משפחת מקדונלד?
אני באמת לא יודע. כל אחד הוא שונה ואני לא צריך להגיד לאחרים מה מקובל ומה לא.
אם אנשים יעשו את המקסימום בכדי להקטין את כמויות האשפה שלהם, מה הלאה? מה היית ממליץ בתור הצעדים הבאים?
לגרום לאחרים לעשות כמוך. ארח מסיבת הקרנה ושתף אחרים בניסיון שלך.
אתה מסיים את הסרט עם מסר חיובי ועם תחושה שאנחנו יכולים לשנות את המציאות. אני למען האמת סיימתי לראות את הסרט במצב רוח די מדוכדך אחרי שראיתי את כל הנזקים הסביבתיים שאנחנו גורמים אפילו מבלי לשים לב. איך אתה מצליח להישאר כל כך אופטימי?
הבן שלי מסמל את העתיד עבורי ואני רק יכול להיות אופטימי לגבי העולם שהוא עתיד לרשת. זה לא קל לדעת את הדברים הללו, אבל אני יודע שבסופו של דבר אנחנו סוף סוף מתחילים לשנות דברים.
אני זוכר שכשהתחלתי לעשות את הסרט, בשנת 2003, רעיונות ירוקים נדחקו לשוליים על ידי כלי התקשורת המרכזיים. 2007, לעומת זאת, היתה שנה שבה המהפכה הירוקה הגיעה והיא כאן בכדי להישאר.
איך השפיעה עשיית הסרט עליך ועל כמויות האשפה שאתה מייצר?
הקטנתי את כמות המים בבקבוקים שאני שותה ב- 95%, ניקיתי את הבית מחומרי ניקוי שמכילים כימיקלים, אני משתמש פחות במכונית והולך יותר. אני חושב על כל דבר שאני קונה ובוחר מוצרים על פי הדרך שבה הם מיוצרים וארוזים.
מה הלאה? ראיתי שאתה כבר מתכנן סרט המשך – אשפה 2! האם תוכל לספר לנו על התוכניות שלך?
אשפה 2 הולך להיות סרט שיתבסס על חומרים שאנשים שולחים לאתר שלנו. זה יהיה סרט בידי האנשים עבור האנשים, כך שאני מעודד את כולם לנקוט יוזמה ולספר לנו מה הם עושים בכדי לשנות את העולם. התכנים הטובים ביותר יאספו ביחד לסרט ובשאיפה יתנו השראה לאחרים לשנות את אורח חייהם לטובת הדורות הבאים.
הסרט, כאמור, מומלץ ביותר. תחשבו רק על העובדה המדהימה שכל ישראלי מייצר בממוצע (נתוני 2006 של המשרד לאיכות הסביבה) 1.53 ק"ג פסולת ביום, או 560 ק"ג פסולת בשנה!
האם אפשר לצמצם את הכמויות הללו? ברור שכן. נקודת ההתחלה כמו תמיד היא מודעות והסרט הוא אמצעי מצוין לכל מי שרוצה לדעת יותר.
צריך לזכור שפסולת היא תוצר של אורח החיים שלנו ובכמה החלטות פשוטות אפשר להקטין את הכמויות באופן משמעותי. בסופו של דבר ניסקר צודק והמהפכה בהחלט יכולה וצריכה להתחיל בבית. |
|
|
|
|
|
|
|
